רציתי להתריס כנגד הסטיגמות בחיינו. להמחיש את הארעיות של האכסיומות החברתיות עליהם אנחנו חיים, בגללם הורגים, מתכננים את עתידינו  וכו'

האימא והבן המת היו מאוד ממשיים בעולם הטיפול בחולי אידס שבו עסקתי שנים. הניגוד לסדר הטבע, כביכול, בו המבוגר מת ראשון.

העצב בפרדה מיקיר שמת והרצון שכל העולם יהיה כמו פסל בדם שתיקה.

המלחמה הסטיגמטית התמידית בין השחורים הנחותים ללבנים העליונים.

הנצרות המזויפת כנגד היהדות העתיקה והאמיתית. 

אחת התיאוריות הנוצריות שישו היה בצמוד לאלוהים כבר מבריאת העולם ובודאי בסיפור הסנה ומעמד הר סיני.

מריה הקדושה שלעולם נשארת הריונית ובתולה.

כתר יום הולדת על ראש ישו שנולד לחיים אחרים ו"מחדש"  לעומת כתר הקוצים של מריה שנשארה עם האבל והכאב.

שברי המצבה לרגליה של מריה שמסמלים  מות היהדות מבחינה מסוימת עם הולדות הנצרות.

רגליה של מריה ממוסמרות לקרקע היום יומית מלאת הסבל הקיומי לעומת   רוחניות בנה.

כפות הרגלים הן יציקת בטון של כפות רגלי שלי. כבדות הסטיגמות האלו ואחרות שמכבידה עלי בכל צעד בחיי היום יום.